אחת התלונות הנפוצות שאני שומעת מאנשים שמתקשים לרדת במשקל זה שהם כל הזמן רעבים, או שהם כל הזמן מחפשים משהו לאכול, או שהם יותר מדי חושבים על אוכל ומתעסקים בזה.
נשמע מוכר?
אם גם אצלכם הרצון לאכול מגיע לעתים קרובות מדי, כדאי לכם לקרוא את המאמר הבא, שילמד אתכם על אחת הסיבות העיקריות לכך, ואיך לשנות את המצב.
תגידו, איך בעצם אתם יודעים כמה לאכול ומתי לסיים את הארוחה?
- כשנגמר בצלחת? כשמתרוקנת האריזה?
- בהתאם לכמות שהוגשה?
- בהתאם לכמה שהאוכל טעים?
- לפי מה שמוגדר בתפריט?
- לפי חישובי קלוריות / פחמימות / חלבונים / שומנים?
אחד העקרונות הבסיסיים של גישת ההרזיה ללא דיאטה היא אכילה בהתאם לצרכי הגוף. אבל איך יודעים כמה הגוף צריך? לצורך כך נדרשות מיומנויות של מודעות והקשבה פנימית. העניין הוא שלאורך השנים רובנו התרחקנו מהגוף שלנו. כל שכן אם עשינו כמה וכמה דיאטות, שהרגילו אותנו לאכול לפי כללים ותכתיבים חיצוניים. עם הזמן רובנו איבדנו את יכולת ההקשבה לגוף ואכילה בהתאם למנגנוני הרעב והשובע הטבעיים שלו.
כשלא מספיק קשובים לתחושות הגוף, נוצרות שתי בעיות: האחת היא אכילת יתר (למאמר על 5 הרגלי חשיבה שגורמים להגזים באכילה לחצו כאן). הבעיה השניה והפחות מוכרת היא אכילת חסר.
למה הכוונה?
אחת התופעות שאני נתקלת בהן זה אנשים (ובעיקר נשים) שאוכלים מעט מדי בארוחות. מפתיע ככל שזה אולי ישמע, גם לאכול “כמו ציפור” יכול ליצור בעיה. אני מסתכלת ביומני אכילה של אנשים ומשתאה לפעמים מה הם מחשיבים כארוחה. למשל: שתי פריכיות עם קוטג’. או לחלופין סלט ירקות וביצה. אחת. תגידו, זאת ארוחה?? מה אנחנו בני שלוש? מה הפלא שכל היום רעבים?
מה בעצם הבעיה?
מתוך שיקולים של קלוריות ואחרים, מתוך פחד לאכול יותר מדי, ובעיקר מתוך רצון עז להצליח לרדת במשקל, חלק מהאנשים לא מגיעים למצב של שובע. כך קורה שהם כמעט אף פעם לא ממש מרגישים שבעים, ואז קורים שני דברים:
- רעב – בשל הכמויות הקטנות, הקיבה מתרוקנת תוך זמן קצר, ודי מהר נהיים שוב רעבים. ומה אז אוכלים? כיוון שזה כבר “בין הארוחות” הפתרון של מרבית האנשים הוא לנשנש משהו קטן. כי מה, עוד פעם להכין ארוחה? למי יש זמן וכוח להתעסק בזה כל היום? כך, כשלא אוכלים מספי’ בארוחה, רבים מוצאים עצמם שוב ושוב מחפשים משהו לאכול, עושים בחירות פחות טובות, אחרי זמן קצר שוב מרגישים רעבים, וחוזר חלילה.
- רגשות שליליים – כיוון שלא מגיעים לתחושה נעימה ומרגיעה של שובע, לא נוצרת בתום הארוחה הרגשה של מיצוי וסיפוק. ומה עושים כשלא מרגישים מסופקים? ממשיכים לחשוב על אוכל, מחפשים “עוד משהו” שימלא את החסר. גם זה מוביל לעתים קרובות לבחירות פחות טובות (אנו פונים לאותם מאכלים שהמוח שלנו למד לקשר עם “פיצוי”) ולתסכול מחוסר השליטה, מכמות המחשבות המוקדשות לאוכל ומעיסוק היתר בו.
הרבה פעמים אנשים אומרים לי שהבעיה היא שיש להם אכילה רגשית. יכול להיות. ברור שלעתים יש גם גורמים מחשבתיים ורגשיים. יחד עם זאת, לפחות בחלק מהמקרים הם באמת רעבים. פשוט כי הם לא אוכלים מספיק בארוחות.
אז מה עושים?
מה שעוזר זה לאכול עד רמה של שובע נוח. הרמב”ם הגדיר זאת כמילוי של 3/4 קיבה. יש עוד מקום, אפשר לאכול עוד, אבל כבר טוב ונעים. זו נקודה של שובע ללא תחושה של מלאות. במצב הזה יעברו מספר שעות עד שיתעורר שוב הרעב. משך הזמן תלוי כמובן בסוג המזון הנאכל, אבל בואו נגיד שאם אוכלים בכמות מספקת ובצורה מאוזנת אז יש לפחות שעתיים-שלוש עד שבכלל מתחילים לחשוב על הארוחה הבאה.
מה שמסבך לא מעט אנשים זו התפיסה שכדי להצליח לרדת במשקל צריך לאכול הרבה פחות, אפילו ממש מעט. מכאן ההנחה שבתהליך ההרזיה אמורים להיות רעבים, ושאם לא רעבים אז לא יורדים. אבל מה קורה לאנשים שרעבים לאורך זמן? בסופו של דבר הם נשברים. הרבה בוגרי תוכניות דיאטה למיניהן כמעט שלא מאפשרים לעצמם להגיע למצב שהם שבעים.בתחילת התהליך, כשאני מלמדת אותם לאכול בהתאם לסולם הרעב והשובע שלהם, הם תוהים איך בכלל ירדו במשקל, אם לא יהיו רעבים?
אבל לאמיתו של דבר, כדי להצליח לרזות ולשמור על כך לאורך זמן, מה שצריך לעשות זה לאכול בדיוק את הכמויות שמשביעות (כאמור, עד לכ- 3/4 קיבה) ולא יותר מכך. עבור מי שנמצא בעודף משקל, בסופו של יום זה אומר לאכול פחות במצטבר. אוכלים קצת יותר בארוחות, אבל הרבה פחות בין לבין. זה מאפשר ירידה במשקל הדרגתית, טבעית, בריאה ולאורך זמן. כמובן שחשוב גם להקפיד על בחירות טובות, על אוכל בריא ומזין ללא “קלוריות ריקות” (אבל את זה אתם כבר יודעים).
בשורה התחתונה
אחד המפתחות החשובים להצלחה בתהליך ההרזיה היא אכילה מתוך הקשבה לתחושות הגוף. אם אתם מאלה שמונעים מעצמכם את תחושת השובע הטוב, מתוך כוונה לרזות, אולי תופתעו לגלות מה קורה כשאתם כן מאפשרים לעצמכם לאכול מספיק ו”לסגור” את עניין האכילה למספר שעות. רק חשבו כמה זמן, אנרגיה ותשומת לב מחשבתית יתפנו לכם לעסוק בדברים החשובים האחרים של החיים ?
אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים.
וכמו תמיד – אשמח לקרוא בתגובות מה דעתכם ואילו תובנות יש לכם בעניין ?
