לאכול פחות – למה זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע?
חלק מהאנשים שמתמודדים עם עודף משקל אוכלים בריא. אפילו ממש בריא. אז איך זה יכול להיות שהם לא מצליחים לרזות? אחת הסיבות לכך היא שהם פשוט אוכלים יותר מדי. איך ולמה זה קורה? המאמר ילמד אותך על הרגלי חשיבה שגורמים לאנשים (ואולי גם לך) לאכול מעבר לשובע הרצוי – ומה לעשות במקום.
ככלל, אכילה שהיא מעבר לצרכי הגוף תורמת להשמנה. האוכל המיותר (כן, כן, גם הבריא) נאגר בתאי השומן, ומשם הגוף כבר לא שש להוציא אותו. אכילה מוגזמת גם מאוד מכבידה על הגוף, פוגעת בבריאות, ברמת האנרגיה ובהרגשה הטובה. כבר הרמב”ם טען, שמוטב לאכול פחות בריא – ובמידה, מאשר מזונות בריאים בהפרזה. אז למה בעצם אנחנו אוכלים יותר מדי? יש לכך מספר סיבות שקשורות לצורות החשיבה שלנו. אני הכי אוהבת של השתיים האחרונות… אבל נתחיל מצורת חשיבה מס’ 1, שהיא אולי הכי מוכרת ושכיחה.
1. “חבל לזרוק…”
זו מהדורה מעודנת יותר של העקרון המקודש “לא זורקים אוכל!”. הבעיה היא שעקרון זה היה הגיוני ומועיל בתקופות בהן בני אדם סבלו ממחסור במזון. אולם כיום, האתגר העיקר העומד בפנינו הוא עודף מזון. למעשה, אנחנו מסתובבים עם גרסת תוכנה שכבר לא תואמת לחומרה הנוכחית.
אז מה לעשות?
אם אתם אוכלים משהו רק על מנת שלא לזרוק לפח האשפה, המשמעות היא שאתם הופכים את הגוף שלכם לפח אשפה. לא ככה? אז מעכשיו, בכל סיטואציה בה אתם מתפתים לסיים בצלחת או “לנקות” שאריות מהצלחות של הילדים, חזרו ושננו שהגוף שלכם אינו פח אשפה. אגב, כמי שחונכה על העקרון ש”לא זורקים אוכל”, גם אני עדיין מאותגרת בעניין זה. מה שמצאתי שעובד (אם אי אפשר לשמור לפעם אחרת), זה לזרוק מייד ומהר, לפני שאתחרט.
2. “כבר שילמתי…”
אנחנו לא אוהבים להרגיש פראיירים. אם שילמנו על מנה במסעדה ולא סיימנו אותה – כאילו הפסדנו. אז אנחנו אוכלים עד מעבר לרמת השובע הנוח, ואולי אפילו עד שאנחנו מפוצצים, העיקר שלא יצא שסתם שילמנו. צורת חשיבה זו בולטת במיוחד בסיטואציות מסוג “אכול כפי יכולתך” (מה שמכונה “סינדרום הבופה”). שהרי מרגע ששילמנו, כל מה שיש על המזנון הוא כבייכול בחינם. אפשר לקחת עוד ועוד בלי לשלם!!! איזה כיף!!! ומי מאיתנו לא אוהב להרגיש שהוא מנצל הזדמנויות ומשחק אותה?
אז מה לעשות?
יש להבין, שאין בהכרח קשר בין גודל המנה במסעדה למחיר שלה, ומה שיותר חשוב – גודל המנה לא לוקח בחשבון את גודל הקיבה, את רמת הרעב ההתחלתית ואת צרכי האנרגיה שלנו. למרבה הצער, לרוב אין שום הגיון תזונתי בקביעת גודל המנות במסעדות. לפיכך, זו האחריות הבלעדית שלנו לקבוע מה וכמה ייכנס לגוף שלנו. אף אחד אחר לא חי בגוף שלנו, ולכן גם לא יכול לדעת מה נכון עבורנו.
הפתרון הוא להפנים, שהמטרה העליונה של האכילה היא להרגיש טוב אחריה. אם אכלנו מעבר לרמת השובע הנוח – תכל’ס לא הרווחנו דבר. גם שילמנו – וגם בסופו של דבר סבלנו לאחר מכן ☹
3. “זו הזדמנות…”
אנחנו לא אוהבים להחמיץ הזדמנות שנתפסת כמיוחדת: חג, חופשה בחו”ל או בילוי במסעדה. אנחנו אומרים לעצמנו ש”רק היום” או “רק עכשיו” כי זה אירוע מיוחד. החשיבה הזו שמדובר בסיטואציה נדירה וייחודית היא שמעוררת את הרצון למצות את החוויה – וכשמדובר באוכל זה אומר לאכול עד שאין יותר מקום או עד שנגמר.
אז מה לעשות?
- קודם כל, חשוב שנשים לב, שלאכל אירוע מוגדר אצלנו כהזדמנות מיוחדת. זוהי סוג של רציונליזציה שאנו עלולים לעשות בה שימוש נרחב ועודף לכל ארוחת שבת או אירוח אצל חברים.
- בנוסף, כאשר מתעורר הפיתוי לאכול עוד, כדאי להזכיר לעצמנו שיש לנו שפע של הזדמנויות. החג יחזור גם בשנה הבאה, וגם מסיבות, חתונות וחגיגות אחרות לא חסרות.
- אפשר ליהנות מייחודיות האירוע בדרכים חלופיות: מהאוירה, החברה, המוזיקה, העיצוב, הנוף, ועוד ועוד. אוכל הוא רק מרכיב אחד, וזו הבחירה שלנו במה למקד את תשומת הלב שלנו כדי ליהנות ולחגוג.
4. “אח”כ אולי לא יישאר…”
צורת חשיבה זו מונעת מהחשש שאם נחכה – אז מאוחר יותר כבר לא יישאר. אולי מישהו מבני הבית האחרים יחסל? אולי אם לא נמלא כמה שיותר בצלחת מהמאכים במזנון אח”כ לא יישאר? אף אחד לא אוהב את ההרגשה של “אכלו לי, שתו לי”.
אז מה עושים?
כמו בתחומים אחרים בחיים חשוב לתקשר את הרצונות שלנו בצורה ברורה. אם חשוב לכם לאכול את המאכל הספציפי ואתם שבעים, ניתן ליידע את בני הבית האחרים ולהסביר מדוע אתם לא אוכלים עכשיו אלא שומרים בצד. בדיוק כפי שאתם עושים בתחומים אחרים בחייכם: כמו שאת מבקשת מהבת לא ללבוש בגד מסוים שלך כדי שיהיה נקי לאירוע שיש לך מחר, או כמו שבמשפחות עם ילד צליאקי בני הבית יודעים לא לגעת בבמבה ללא גלוטן או בלחם המיוחד.
5. “שלא אהיה רעב/ה אח”כ…”
אכן, מזון הוא דבר נדיר בעולמנו ובאמת קשה להשיג אוכל… וברצינות: כאמור, החשש מרעב שייך לאזורים ותקופות אחרות בהסטוריה האנושית, וטוב שכך. עם שפע האפשרויות כיום, אין הצדקה אמיתית לאכול יותר מצרכי הגוף ומעבר לגבול השובע הנוח.
אז מה עושים?
חוששים להיות רעבים מאוחר יותר ושלא יהיה לכם מה לאכול? צודקים! כל שעליכם לעשות הוא לתכנן מראש. לידיעתכם, מחקרים מצאו שאנשים המתמודדים עם עודף משקל נוטים להיות פחות מאורגנים בכל מה שקשור לאוכל. למאמר שילמד אתכם איך להיות מאורגנים יותר באכילה לחצו כאן.
המחשבות שלכם הן בשליטתכם והן שמנווטות את החיים שלכם. זו הבחירה שלכם אילו מחשבות לחשוב, על מנת שתוכלו להשיג את התוצאה הרצויה לכם.
בשורה התחתונה
המאמר הציג חמש צורות חשיבה שגורמות לאנשים לאכול מעבר לצרכי הגוף ולתחושת השובע הנוח. כשאוכלים רק כדי לא לזרוק, כי כבר שילמנו על זה, כי יש לנו הזדמנות, כדי שלא יגמרו לנו או כדי לא להיות רעבים לאחר מכן – המשמעות היא אכילה מיותרת שפוגעת בהרגשה הטובה, בבריאותם וביכולת להשיג את הגוף הרצוי. זכרו: המטרה העליונה של האכילה היא להזין את הגוף ולגרום לכם להרגיש טוב. כל צורת חשיבה שאינה נובעת ממטרה זו אינה רלוונטית, ומן הראוי להחליפה במחשבה אחרת מקדמת יותר.
המאמר עורר בכם מחשבות חדשות? מכירים צורות חשיבה נוספות שגורמות לאכילה מיותרת? אשמח שתספרו לנו למטה בתגובות.
