כבר שמעתם שמצה היא כמו שתי פרוסות לחם, ושהממרח אפילו עוד יותר (בגלל שטח הפנים, והחריצים…). האם חשבתם פעם על המן שבני ישראל אכלו במדבר, ומה הקשר שלו לתזונה ולהרזיה? על 3 תובנות לאכילה בריאה שמלמד אותנו סיפור המן שירד משמיים – במאמר שלפניכם.

כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם לקחו עמם כצידה לדרך את אותן מצות שלא הספיקו להחמיץ. כשאזלו המצות, הם פנו אל משה ואהרון בבקשה לאוכל. למחרת בבוקר החל לרדת מן השמיים לחם מיוחד שקיבל את השם ‘מן’. המן נראה כזרעי פשתן, אך צבעו היה לבן.

אוקי, אולי אתם שואלים, אז מה? מה היה כל כך מיוחד במן הזה ואיך זה בכלל רלוונטי לנו, בעידן של שפע מזון, מבחר אינסופי, מקררים ומרכולים? מייד תדעו…

תובנה 1#

את המן היו מלקטים מוקדם בבוקר, לפני שיימס מחום השמש, והיתה לגביו הנחייה מאוד מיוחדת: היה מותר לאסוף ממנו ‘עומר’ לאדם. דהיינו: לכל אדם מותר לאסוף כמות בדיוק לפי צרכיו.

אז מה זה אומר לנו?

סיפור המן מדגיש את החשיבות של אכילה בכמות שתואמת את צרכי הגוף. כשאנו אוכלים מתוך הקשבה למנגנון הטבעי של רעב ושובע, ללא שיקולים חיצוניים (כמו מה נאכל מחר, איזו כמות אוכל יש בנמצא או כמה אנשים אחרים אוכלים), האכילה היא הכי מדויקת. אנו מרגישים טוב אחרי הארוחה, וגם לא צוברים עודפים שמצטברים סביב המותניים. (לטיפים איך להצליח לאכול בדיוק בהתאם לצורכי הגוף – לחצו כאן).

תובנה 2#

הנחייה נוספת לגבי המן היתה, שאסור היה לשמור ממנו ליום המחרת. הכלל היה: אכלתם? שבעתם? השליכו את השאריות אל מחוץ לאוהל. מי שניסה “לתחמן” ולשמור לימים הבאים, גילה שהמן העלה עובש והתמלא בתולעים.

אז מה זה אומר?

הסיפור מזכיר לנו את החשיבות של אכילת מזון טרי. טוב להיזכר בכך, בעולם בו תעשיית המזון שמה את הדגש על אורך חיי מדף. למרבה הצער, רוב המוצרים הנמכרים כיום ברשתות השיווק איבדו כמעט כל קשר עם האיכויות המקוריות שלהם. כן,, גם אלו המשווקים כ”טבעיים” ו”בריאים”: סלטים וממרחים קנויים (אפילו אם יש על האריזה שלהם צבע ירוק ותמונות ירקות), לחמים (אפילו אם הם מדגנים מלאים), דגני בוקר (אפילו אם הפחיתו בהם את כמות הסוכר והוסיפו סיבים תזונתיים), מוצרי חלב (שאתם לא רוצים לדעת מה וכמה הם עוברים מהרגע שהם עוזבים את עטין הפרה), שלא לדבר על “חטיפי בריאות” (אחת ההמצאות הכי גאוניות שיווקית ונחותות תזונתית של תעשיית המזון), והדוגמאות עוד רבות.

למזלנו הרב אנו כבר לא נודדים במדבר, וגם לא צריכים להיות שבויים בידי תעשיית המזון. יש לנו אפשרויות בחירה! זה בסדר לבחור מדי פעם בפתרונות הקלים והמהירים, אך חשוב במרבית הזמן לצרוך מזונות טריים וטבעיים באמת: ירקות, פירות, אגוזים ושקדים, זרעים, דגנים מבושלים בשלמותם, קטניות, ו.. (קצת קשה לי בתור צמחונית, ובכל זאת אוסיף) ביצים, דגים ועוף – רצוי אורגניים ככל שהיד משגת).

תובנה 3#

נאמר כי המן הכיל את כל הטעמים, ושכל אדם יכל לטעום בו כל טעם שרצה בו. זאת ועוד: המרקם של המן בזמן האכילה השתנה בהתאם לאדם שאכל אותו: לתינוקות הוא היה כחלב אם, לצעירים ובריאים כלחם, ולחולים וזקנים כמו מחית קלה לעיכול.

אז מה זה אומר לנו?

יכולתו של המן להתאים את טעמו למה שרצה מי שאכל אותו, מרמזת שהטעם וההנאה מהמזון תלויים בסופו של דבר בנו. בניגוד לדעה קדומה (שלמרבה הצער עדיין רווחת בקרב רבים), אוכל בריא כלל לא צריך להיות חד-גוני ומשעמם. בעזרת שיטות בישול מתאימות (למאמר על 3 שיטות קלות ובריאות לבישול ירקות לחצו כאן), שילובים יצירתיים, שימוש בשומנים בריאים, תבלינים ועשבי תיבול, אנו יכולים להקנות למזונות בריאים ומזינים באמת כמעט כל טעם ומרקם שאנו רוצים.

בשורה התחתונה

במאמר הצגתי 3 תובנות שניתן להפיק מסיפור המן שירד משמיים לנושא של אכילה בריאה תומכת הרזיה:

1. לאכול בכמות שתואמת את צרכי הגוף, מתוך הקשבה לתחושות השובע ולא לשיקולים חיצוניים.
2. לצרוך בעיקר מזונות טריים וטבעיים באמת – שזה אומר, כמה שיותר קרובים לאיך שהטבע יצר אותם.
3. לזכור שטעמו של המזון תלוי בעיקר בכם, ושקיימות שפע אפשרויות להכין ולהתאים את אותם מזונות בסיסיים ובריאים, כך שיהיו ערבים לחיכם (אפילו לזה של הילדים…)

אילו תובנות נוספות יש לכם מסיפור יציאת מצריים, המן או חג הפסח, ביחס לאכילה בריאה תומכת הרזיה? אנא, שתפו אותנו פה למטה בתגובות (כדי שכולנו נלמד ונצמח ביחד).

אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים.