להתאפק באוכל: הדחיינות שתעזור לך לרדת במשקל

מתקשים להתאפק באוכל?

אם אתם מאלה שנוטים לדחות דברים מסויימים לזמן מאוחר יותר, אז יש לי חדשות טובות: מסתבר שאפשר לרתום זאת לטובת אכילה בריאה וירידה במשקל! המאמר שלפניכם מלמד איך להשתמש ביכולת הדחיינות כדי להשיג שליטה טובה יותר באכילה ולהצליח לעמוד בפני פיתויים.

 

לרוב, דחיינות נתפסת כהתנהגות לא רצויה. לעתים קרובות אנו משלמים בגינה מחירים לא מבוטלים. ואולם, בהתאם להנחה ש”כל בעיה יכולה להיות משאב בהקשר מסוים”, מסתבר שדווקא בהקשר של אכילה, דחיינות עשויה להיות שימושית. היכולת לדחות דברים ל”מחר כך”, אותה יכולת שרובנו פיתחנו ושיכללנו בעיקביות במשך שנים, יכולה לעזור לנו לרדת במשקל. וזה אפילו מוכח מדעית! איך זה עובד ואיך בדיוק עושים את זה? תיכף תגלו…

 

במחקר של Nicole Mead ו- Vanessa Patrick חולקו משתתפים לשתי קבוצות והתבקשו לדמיין שמוצע להם קינוח טעים. בקבוצה הראשונה הנבדקים הונחו לדמיין את עצמם מסרבים לקינוח, ואילו בקבוצה השנייה הנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם דוחים את אכילת הקינוח לאחר כך. לאחר מכן, התבקשו הנבדקים לתעד את כל הפעמים שבהן אותו קינוח קפץ לתודעתם.

באיזו קבוצה לדעתכם המשיכו לחשוב הכי הרבה על הקינוח?

אינטואיטיבית, היינו מצפים שאלה שהונחו לדחות את הפיתוי ימשיכו להשתוקק ולצפות לו, ואלה שסירבו סירוב מלא יפסיקו לעסוק בו.

אבל… הפתעה! התוצאה בפועל היתה בדיוק הפוכה. דווקא אלה שדחו את הקינוח לזמן מאוחר יותר שכחו ממנו. ואילו אלה שסירבו חד־משמעית, לא הפסיקו לחשוב על הקינוח שהוחמץ.

בניסוי אחר ביקשו ממשתתפים לצפות בסרט כשלצדם קערה של סוכריות M&M. שליש מהם התבקשו לדמיין שהחליטו לאכול כמה סוכריות שהם רוצים במהלך הסרט, שליש התבקשו לדמיין שהחליטו לא לאכול את הסוכריות כלל, ושליש התבקשו לדמיין שהחליטו לא לאכול את הסוכריות עכשיו, אלא מאוחר יותר. לאחר מכן התבקש כל משתתף בנפרד למלא שאלון, כשבסמוך אליו היתה קערה עם סוכריות M&M. החוקר אמר לכל אחד “אתה הנבדק האחרון שלנו היום. היתר הלכו הביתה. אלה השאריות. אתה מוזמן להתכבד” – ועזב את החדר.

נחשו מה קרה?

אלה שדמיינו את דחיית הסוכריות למחר אכלו הכי פחות. וגם… למחרת הניסוי כל המשתתפים קיבלו אימייל עם השאלה “כמה אתה רוצה לאכול M&M ברגע זה?” ושוב – אלו שדחו את הסיפוק למחר גילו הכי פחות עניין!

 

איך זה יכול להיות?

התופעה הזו זכתה לכינוי “תרגיל התענוג הנדחה”. מתברר שכשאנו מספרים לעצמנו שאנו יכולים לאכול את זה מאוחר יותר, זה פועל במוח קצת כאילו שאנו אוכלים את זה עכשיו. עדיין לא ברור למה זה עובד, אבל זה עובד. השימוש ב”תרגיל התענוג הנדחה” מספק את התשוקה ברמה מסוימת, ולעתים הוא אפילו יותר אפקטיבי מאשר לאכול את המאכל המפתה עצמו.

 

מה לעשות כדי שזה באמת יעבוד?

כאשר אתם עומדים מול פיתוי ואומרים לעצמכם שתאכלו ממנו בזמן מאוחר יותר, חשוב לעשות את הפעולות הבאות:

  • ליצור מרחק פיזי ביניכם לבין המאכל המפתה, כך שלא יהיה בטווח הושטת יד. אם אתם יכולים לעבור בינתיים לאזור אחר לגמרי – זה אפילו עוד יותר טוב.
  • למנוע קשר עין ביניכם לבין הפיתוי. אם אין אפשרות לקום מהשולחן או לשנות מיקום, סובבו את הכסא שלכם הצידה (שזו הזדמנות מצוינת לשוחח עם מי שיושב לצדכם תוך קשר עין ותשומת לב מלאים). לחלופין, הזיזו את המאכל המפתה לזווית כזו שלא יהיה בטווח הראיה שלכם.
  • העסיקו עצמכם בפעילות אחרת – כל דבר שדורש את תשומת לבכם יעשה את העבודה ויעזור להשכיח את המאכל המפתה.

 

בשורה התחתונה

“תרגיל התענוג הנדחה” הוא כלי אפקטיבי לעמידה בפני מאכלים מפתים. כל מה שעליכם לעשות זה לומר לעצמכם שתאכלו זאת בזמן מאוחר יותר, ובינתיים לוודא שהפיתוי יהיה מחוץ לטווח הראיה והישג היד שלכם, ולהעסיק עצמכם בפעילות אחרת. כמו החוקרות, גם אתם עשויים להיות מופתעים מכך שבכלל שכחתם מהעניין. אם תיזכרו מאוחר יותר, תגלו שהדחף נחלש ושהמאכל איבד משהו מכוחו וקסמו.

 

מכירים תרגילים נוספים שעוזרים לעמוד בפני פיתויים? אשמח שתשתפו אותנו פה למטה בתגובות.

 

אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים.

 

רוצים לקבל בווצאפ את “טיפ השבוע” לחיים בריאים והרזיה מהראש? לחצו כאן.

4 תגובות

  1. הדס וילף הגב

    כרגיל, פוסט מעולה. אפילו אני, שמבטלת דחיינות על בסיס יומי, הולכת להשתמש בטכניקה הזו. תודה.

  2. לומי רז הגב

    יש כל כך הרבה בפוסט שלך !

    הוא יצירתי, פרקטי, מעורר מחשבה ( איפה עוד אני יכולה להשתמש בדחיינות שלי ?) , מוציא אותנו מהדפוס ה”אוטומט” של ראיתי- אכלתי כשמרגישים לגמרי לא בשליטה וחלשים ( זה חזק ממני !) ומעביר אותנו למקום של מודעות מלאה בעזרת טכניקה קלה לביצוע שנותנת הרגשה של שליטה ואחריות , ועל הדרך ריפריימינג נהדר של הדחיינות… כרגיל, את מדהימה אותי בסופר- המקצועיות שלך.

    ברשותך אני אדפיס את המאמר ואשים על המקרר, שיהיה לי גם מקור השראה לאישה שאת וגם להזכיר לעצמי את התרגיל . תודה רבה מיכל !

    • מיכל ירון הגב

      וואו לומי נפלאה שאת איזו תגובה מרגשת!!! ממך זו מחמאה גדולה… וברור שאת מוזמנת לשים לך תזכורות ויזואליות בכל מקום שתמצאי לנכון.
      ואפרופו מקרר, יש לי מגנטים שהכנתי פעם של עצירה-נשימה-למה ואשמח לתת לך, שיהיה עוד משהו לחיזוק המודעות והיכולת לעשות בחירה נכונה 🙂

השארת תגובה