לרדת במשקל: רוצה לחשוב כמו אנשים רזים? הנה מה שעושים

רוצים לרדת במשקל ולאכול בריא ומסודר, אבל יותר מדי פעמים זה נגמר באכילת “שטויות” או מה שנוח וזמין? 

המאמר שלפניכם מגלה מהו אחד ההבדלים החשובים בין אנשים “רזים טבעית” לבין אלה המתמודדים עם עודף משקל, ומה ניתן ללמוד מכך (ולא, זה ממש לא מה שחושבים…).

וגם – הוא ילמד אתכם תרגיל מעולה שאני עורכת עם לקוחותי, שמאוד עוזר להשיג סדר, ארגון ושליטה טובים יותר באכילה ובמשקל.   

לפני שנגיע לטכניקה עצמה, אני רוצה לספר לכם על מחקר מעניין: בניסוי הזמינו אנשים למסיבת קוקטייל, ובתור כיבוד הגישו בוטנים מקולפים. משתתפי המחקר חולקו לשתי קבוצות: (1) אנשים במשקל תקין, (2) בעלי עודף משקל. החוקרים מדדו את צריכת הבוטנים בכל אחת מהקבוצות. נמצא כי צריכת הבוטנים בקרב בעלי עודף המשקל היתה גבוהה יותר. טוב, עד כאן זה לא ממש מפתיע, נכון?

חכו…

החוקרים חזרו על המחקר פעם נוספת, אך הפעם עם בוטנים לא מקולפים. המשמעות היתה שכדי לאכול את הבוטנים משתתפי המחקר היו צריכים לקלף ולהוציא אותם מהקליפה. (אמנם זו לא משימה מי יודע מה מפרכת, אבל בכל זאת פחות נוח). מה לדעתכם קרה?

בקבוצת הרזים הצריכה לא השתנתה. הם אכלו את אותה הכמות של בוטנים עם או בלי קליפה. תכל’ס, הם פשוט אכלו את הכמות שהתאימה להם והרגישה להם טוב בבטן, בלי קשר לצורת ההגשה. בקבוצת עודף המשקל, לעומת זאת, צריכת הבוטנים ירדה. ברגע שהיה צורך לקלף, בעלי עודף המשקל אכלו משמעותית פחות!!

מה זה מלמד אותנו?

ניסוי זה ואחרים הראו, שאנשים בעלי משקל עודף נוטים להעדיף מאכלים זמינים שהם לא צריכים להתאמץ לגביהם. במלים אחרות, התנהגויות האכילה שלהם נוטות להיות מושפעות יותר ממשתנים של זמינות ונוחות. למרבה הצער, רוב המאכלים המתאפיינים בזמינות ונוחות גבוהות הם מהסוג עתיר הקלוריות והבריא פחות.

ואכן, כשבחנו דפוסי התנהגות של בעלי משקל עודף (כשהם לא בתקופה של “דיאטה”) לעומת אנשים “רזים טבעית”, שמו לב שה”רזים טבעית” יותר מתוכננים בהרגלי האכילה שלהם. הם נוטים לחשוב על הפעילות שצפויה להם, ולקחת עמם מראש אוכל לצורך אכילה בהמשך היום כאשר הם יהיו רעבים. ואילו אצל אנשים בעלי משקל עודף (שוב, לא כשהם בעיצומו של תהליך דיאטה) נמצא פחות תכנון מוקדם. אם הם מקדישים מחשבה מראש לעניין האכילה, הם נוטים יותר לומר לעצמם ש”יהיה בסדר” ו”אני כבר אסתדר”. הנטייה השכיחה היא לצאת מהבית, ו/או לשקוע בפעילויות ובמשימות שעל הפרק, ו”פתאום” לגלות שכבר ממש רעבים ואין בנמצא משהו בריא. מצב זה מגביר את הסיכוי לנשנש, לחטוף משהו, או לקפוץ לשווארמה הקרובה פשוט כי זה מה שהכי זמין. בהיעדר התארגנות ותכנון מוקדם, אנו נאלצים לאכול מאכלים שלא היו העדיפות הראשונה שלנו, אם היו לנו אופציות ראויות זמינות אחרות.

אנדרו אוסטין, שנהג להעביר השתלמויות בתחום של הרזיה באמצעות NLP, מספר על ניסוי קטן שהוא ערך. הוא קבע יום עיון לתאריך שבו ידע שכל מקומות ההסעדה באזור יהיו סגורים. הוא הודיע מראש לנרשמים שלא ניתן יהיה להשיג אוכל בכל סביבת יום העיון בשום שעה של היום. בתחילת היום הוא שאל מי מהנוכחים הביא לעצמו אוכל. ביום העיון חלק מהמשתתפים היו אנשי מקצוע שעוסקים בליווי תהליכי הרזיה, וחלקם אנשים שמתמודדים עם עודף משקל באופן אישי. במלים אחרות, חלק מהנוכחים היו במשקל תקין וחלק לא. אוסטין מספר, שאלה בקהל שהרימו את היד (דהיינו, דאגו להביא לעצמם אוכל למשך היום) היו רובם ככולם האנשים הרזים…

מה כל זה אומר לנו?

הרבה אנשים המתמודדים עם עודף משקל וקושי לווסת את האכילה חושבים שהבעיה שלהם היא שאין להם מספיק מוטיבציה/כוח רצון/משמעת עצמית. אך בפועל מסתבר, שמה שחסר במידה רבה זה מיומנויות והרגלים של תכנון והתארגנות.

אז מה עושים?

הנה תהליך פשוט ומעשי שעובד מצוין עבור הלקוחות שלי לאורך השנים:

שלב 1:

קחו דף ורישמו בו איך נראה מבחינתכם “יום מוצלח” מבחינת אכילה. רישמו את כל הארוחות ומה הייתם אוכלים בהן. הכוונה אינה לאכילה בעולם אידילי שבו יש ברשותכם את כל הזמן שבעולם, או שיש לכם טבח צמוד שמכין לכם כל מה שאתם רוצים… במסגרת מציאות החיים הנוכחית שלכם, איך ייראה יום שבסופו תוכלו לומר לעצמכם שאתם מרוצים מהאכילה שלכם. כשאתם מפרטים מה אתם אוכלים, קחו בחשבון את סדר היום שלכם, האפשרויות והמגבלות, מה אתם יכולים ואוהבים לאכול, שעות עבודה, יקיצה והליכה לישון וכו’.

שלב 2:

לגבי כל אחת מהארוחות שרשמתם ב”יום המוצלח” שלכם, שאלו את עצמכם: מה צריך לקרות כדי להבטיח שזה אכן יקרה בפועל? אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שהאוכל הזה יהיה זמין לכם בזמן שאתם זקוקים לו?

בשלב הזה הרעיון הוא “ללכת ברוורס”. לחשוב כל פעם צעד אחד אחורה.

הנה דוגמה:

נניח שחשוב לי לאכול ארוחת בוקר מזינה (חשוב לי), ואני יודעת מנסיוני שבדרך-כלל אין לי מספיק זמן לאכול אותה בבוקר לפני שאני יוצאת מהבית (אין לי), או שעדיין אינני רעבה בשעה הזאת. הפתרון הוא לקחת אותה איתי לעבודה ולאכול שם.

אבל…

מה צריך להתקיים כדי שזה יקרה?

שתהיה לי ארוחת בוקר מוכנה וארוזה לקחת איתי!

ומה צריך להתקיים כדי שזה יקרה?

לגבי (וכנראה לרוב האנשים שיוצאים מוקדם ו/או עסוקים בבוקר בארגון הילדים והכנת הכריכים), מה שצריך לקרות כדי להבטיח שארוחת הבוקר תצליח לצאת יחד איתי מהבית בזמן, זה לארגן אותה בערב שלפני.

ומה צריך להתקיים כדי זה יקרה?

אם אני אחכה לשעה אחת-עשרה בלילה כנראה שזה כבר לא יקרה… אז אני צריכה לארגן אותה מוקדם יותר בזמן שעדיין יש לי כוח, שזה אומר בזמן שאני מכינה את ארוחת הערב, או כשאני מפנה ומנקה בסיום ארוחת הערב.

ומה צריך להתקיים כדי שזה יקרה?

שיהיו לי את המצרכים המתאימים בבית.

ומה צריך להתקיים כדי שזה יקרה?

טוב, הבנתם את הרעיון…

שלב 3:

מה שנותר כעת הוא להכניס את המשימות בלו”ז ביומן, ולצאת לדרך.

מומלץ לבצע את התהליך לכל ארוחה ביום שנוטה להיות בעייתית עבורכם. בדרך זאת אתם יוצרים אסטרטגיות פעולה אפקטיביות, שמספקות לכם את התשתית הנדרשת כדי להצליח בהשגת מטרות האכילה שלכם.

בשורה התחתונה

אלברט אינשטיין טען כי “חוסר שפיות זה לעשות שוב ושוב את אותן הפעולות ולצפות לתוצאות שונות”. מחקרים מראים שהשגת שליטה טובה באכילה ובמשקל היא ממש לא רק עניין של גנטיקה או כוח רצון. אחד המפתחות החשובים להצלחה בתהליך הוא לפתח אסטרטגיות והרגלים של התארגנות ותכנון מוקדם, כדי שלא להיות נתונים להשפעה חזקה של שיקולי זמינות ונוחות.

רוצים לדעת עוד על התארגנות ותכנון מוקדם? מוזמנים לקרוא את המאמר על 4 מפתחות איך להיות מאורגנים באכילה – בלחיצה כאן.

אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים.

וכמו תמיד – אשמח לקרוא בתגובות מה דעתכם ואילו תובנות יש לכם בעניין ?