הרבה אנשים אומרים לי, שהם לא מצליחים לרדת במשקל, כי הם יותר מדי אוהבים לאכול…
האם זו באמת הבעיה?
ומה עושים כדי בכל זאת להצליח לאכול בצורה בריאה ובמידה? על כך במאמר שלפניכם.
קודם כל בואו נבהיר דבר אחד: לאהוב לאכול זו לא בעיה!!
להיפך, זה לגמרי טבעי ונורמלי. הטבע דאג לכך שהפעולות שחיוניות להישרדות ולהמשכיות שלנו תהיינה מהנות (כמו אתם יודעים מה…). אגב, אהבה לאוכל היא לא רק נחלתם של בעלי עודף משקל. גם הרבה אנשים רזים אוהבים לאכול דברים טעימים ויודעים ליהנות מכך.
אז מה כן הבעיה?
הבעיה העיקרית היא שהרבה פעמים אנחנו לא באמת נהנים מהאוכל שאנו אוכלים!!
עם יד על הלב – כמה פעמים:
- הגעתם הביתה וחיסלתם ישירות מהמקרר או אכלתם בעמידה שאריות קרות של ארוחת הערב?
- נשנשתם תוך כדי נהיגה, שיחת טלפון, עבודה על המחשב או בישולים?
- אכלתם פשוט כדי להפסיק כבר את תחושת הדחף וה”בא לי”?
- חשתם רגשות אשמה בזמן שאכלתם משהו טעים?
נשמע מוכר? אז בואו נדבר על שני דברים עיקריים שמונעים מכם ליהנות מאוכל שאתם אוהבים:
א. אכילה בהיסח הדעת
בעידן של מולטי-טאסקינג, קוצר זמן ואין ספור גירויים ומשימות, אנחנו אוכלים הרבה “על הדרך”, תוך כדי מליון דברים אחרים. אנחנו אומרים שאנחנו אוהבים לאכול, אנחנו רוצים שיהיה לנו כיף וטעים, אבל הרבה מהקלוריות שאנו אוכלים הן קלוריות שאנחנו בכלל לא נהנים מהן. לעתים אלה קלוריות שאנחנו אפילו לא שמים לב שהן נכנסו לגופנו
נשמע לכם מוגזם?
יש שפע מחקרים שמוכיחים זאת. לדוגמה, באחד המחקרים חילקו אנשים לשתי קבוצות והגישו להם פופקורן ישן (בכוונה, כי אתם יודעים איך זה עם פופקורן, אם זה לא טרי – זה לא זה). בקבוצה אחת המשתתפים התכבדו בפופקורן תוך כדי צפיה בסרט. בקבוצה השניה הפופקורן הוצע ללא כל פעילות נוספת.
נחשו: כמה פופקורן נאכל בכל אחת מהקבוצות?
בקבוצה ללא הסחת הדעת של הסרט המשתתפים טעמו מעט מהפופקורן שאיבד את טריותו, עיקמו את האף, ובזאת הסתיים העניין. ביס אחד או שניים הספיקו להם כדי להבחין שזה לא טעים ולא שווה אכילה.
לעומת זאת בקבוצה שצפתה בסרט, הפופקורן נאכל ונאכל ונאכל… המשתתפים היו כל כך שקועים בסרט, שאכלו באופן אוטומטי וכלל לא הבחינו בכך שלא באמת טעים להם.
חשוב להבין שאוכל זה לא רק קלוריות ואבות מזון. אכילה היא חוויה רב-חושית שכוללת מראות, ריחות, קולות וצלילים, מרקמים, טעמים, טמפרטורה ועוד. כשאנו לא מספקים לגוף את מכלול החויה, אנו מתקשים להגיע לתחושת שובע וסיפוק. מכירים את זה שמסיימים ארוחה ורוצים “עוד משהו”? שמרגישים שמשהו חסר? לעתים קרובות זה בכלל לא קשור לאוכל עצמו אלא לאופן שבו אכלתם, ועד כמה איפשרתם לעצמכם לחוות וליהנות מכל תהליך האכילה.
את רובנו חינכו שאסור לבזבז אוכל. אכן בעבר, כשמזון היה קשה להשגה וזמינותו לא היתה קבועה, לבזבז אוכל היה לזרוק לפח האשפה. אבל בעידן הנוכחי, כשמזון נמצא בשפע בכל מקום, והאתגר העיקרי הוא לאכול במידה, בזבוז אוכל זה כשאוכלים סתם, מבלי לשים לב ומבלי למצות את החוויה. בעיקר כשרוצים לרדת במשקל, אוכל שאנחנו לא באמת נהנים ממנו באופן מלא הוא אוכל מבוזבז! לא התמקדנו באוכל? לא הרגשנו את הטעמים והמרקמים? המשמעות היא שלא קיבלנו סיפוק מלא מהאכילה. אז מה הפלא שלא מספיק לנו? שגם כשהבטן כבר מלאה אנחנו רוצים עוד ועוד?
ב. אכילה במצבי סטרס ומצוקה רגשית
הרבה אנשים אוכלים כתגובה ללחץ ורגשות לא נעימים. הבעיה היא, שזה הזמן הכי פחות מתאים לאכול. למה?
- כי במצבים אלה אנו לא באמת מסוגלים לחוות וליהנות ממה שנכנס לפה. אנחנו לא עסוקים בליהנות אלא בעיקר בלנסות לא להרגיש את מה שאיננו רוצים להרגיש… ואכן, הרבה אנשים מדווחים שבמצבים כאלה הם “תוקעים” את האוכל במהירות ובבהילות, כמעט מבלי לחוש את טעמו.
- כי מתח ומצוקה נפשית פוגעים ביכולתו של הגוף לעכל את המזון. במצבי סטרס הימצאות אוכל בקיבה רק מעיקה ומכבידה עוד יותר.
- כי בניגוד למה שהמוח שלנו מספר לנו כשאנחנו בסטרס או מצוקה רגשית, האוכל לא ישפר את המצב ולא באמת יעזור לנו להרגיש יותר טוב. מחקרים מראים שהשינוי המשמעותי העיקרי במצב הרוח הוא תחושות התסכול והחרטה שמרגישים אחרי האכילה.
אז מה עושים?
1. עשו סריקה של היום שלכם בדמיונכם, וזהו את המצבים במהלך היום שבהם אתם “מבזבזים” אוכל. הכוונה למצבים בהם אתם אוכלים בלי ממש לשים לב, ואולי מכניסים לגוף הרבה קלוריות שהייתם יכולים לחסוך, אם רק הייתם מודעים יותר.
2. בחרו לפחות מצב אחד כזה והפכו אותו לחווית אכילה מודעת ומלאה.
אפילו אם זה פעם ביום.
אפילו אם זה 5 דקות בלבד.
הרעיון הוא לשבת ורק לאכול, בלי לעשות שום דבר אחר. להתבונן באוכל, להתרשם ממנו, להריח אותו, לחוש את הטעמים, המרקמים. לקחת את הזמן ממש לטעום וללעוס. (זה אומר למשל שבמקום לאכול את שאריות ארוחת הערב שהשאירו הילדים, במקום לנשנש בהיסח הדעת תוך שיחות טלפון או מענה למיילים – קודם מתרכזים בילדים, בשיחה או במיילים, ולאחר מכן אוכלים בנחת). איך תכל’ס עושים את זה? לקריאת המאמר על שלושה טיפים שממש עוזרים לאכילה מודעת לחצו כאן.
3. המנעו מלאכול כשאתם עצבניים, מתוחים, מתוסכלים או מבואסים. אם אתם באמת אוהבים לאכול והיה לכם יום קשה, במקום להשתמש באוכל כ”כדור הרגעה” או “כדור להפחתת כאבים” (שממילא לא באמת פותר את הבעיה), אפשרו לעצמכם קודם כל לנוח, להתאושש ולהירגע. רק לאחר מכן שבו לאכול והתענגו על כל ביס.
בשורה התחתונה
רוצים לרזות אבל מאוד אוהבים לאכול? במיוחד לכם חשוב להקפיד ליצור חוויית אכילה מספקת, ולאכול בתשומת לב מלאה, כשגם הגוף וגם הנפש רגועים. מוזמנים להתחיל לשים לב איך כשאתם נוכחים לגמרי באכילה, כל האכילה שלכם משתנה. אולי גם תגלו שזה מה שמאפשר לכם גם לאכול פחות וגם ליהנות יותר. מגיע לכם!
אהבתם? שתפו את המאמר עם החברים.
וכמו תמיד – אשמח לקרוא בתגובות מה דעתכם ואילו תובנות נוספות יש לכם בעניין 😊
כלכך מדוייק מה שרשמת אנו בטוחה שכל אחד שהיה לו/ יש לו עודף משקל יכול להתחבר ולהיתרם באיזשהו אופן מהמאמר.
תודה רבה אמילי יקרה. מי כמוך שעוסקת בתחום יודעת ומכירה 😉
תודה לך על המאמר הנפלא הזה. כל כך חשוב, אתן לזה מעכשיו את תשומת ליבי!
דניאל תודה רבה על המשוב! שמחה מאוד שהתחברת ובעיקר – בהצלחה ביישום:) 🙂
שלום מיכל, האם יש לך טיפ לאכילה נכונה בגיל המעבר?
איך ניתן למנוע עלייה במשקל יחד עם ההתמודדות ההורמונלית? 🙂
תודה רבה,
דבי
הי דבי, גיל המעבר אכן יכול להציב אתגרים ייחודיים מבחינת המשקל. מאחר וקצב חילוף החומרים נוטה לרדת, מה שחשוב זה להתאים את הצריכה הקלורית בהתאם. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא ע”י הקשבה למנגנון הרעב והשובע, והתאמת כמויות המזון לצרכים החדשים. בנוסף, פעילות גופנית בדגש על תרגילי כוח היא קריטית, על מנת לשמור על מסת שריר גבוהה (וע”י כך על קצב חילוף חומרים תקין). השפעה נוספת של השינויים ההורמונליים בגיל המעבר יכולה להיות עליה ברמת הסטרס, שלעתים מובילה לצריכת מזון מוגברת. אם את כמו הרבה מהאנשים שנוטים להשתמש באוכל כדרך להירגע, מה שנמצא במחקרים כמועיל, זה למצוא ולתרגל אסטרטגיות אחרות לניהול סטרס (כמו תרגילי נשימה, יוגה, פעילות גופנית מהנה,שהיה בטבע, עיסוק בתחביב מרגיע וכיו”ב). בהצלחה!!!